Le texte Le vocabulaire Les révisions
Me'ilah
Daf 15a
קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לִמְעִילָה וּלְחַיֵּיב עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא. קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. אֶחָד קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאֶחָד קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לִמְעִילָה.
Traduction
MISHNA: All items consecrated to be sacrificed on the altar join together to constitute the measure with regard to liability for misuse of consecrated property, which is deriving benefit equivalent to one peruta. And they join together to constitute an olive-bulk, which is the measure that renders one liable due to violation of the prohibitions of piggul, or notar, or partaking of the item while ritually impure. All items consecrated for Temple maintenance join together to constitute the measure with regard to liability for misuse. Both items consecrated to be sacrificed on the altar and items consecrated for Temple maintenance join together to constitute the measure with regard to liability for misuse.
Rachi non traduit
מתני' למעילה. שאם נהנה מב' מיני קדשי מזבח בשוה פרוטה מעל. ומצטרפין נמי לכזית לחייב עליהן משום נותר או פיגול או טמא או (לכזית) לחייב משום מעלה בחוץ:
קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה למעילה. אבל פגול ונותר וטמא אין בהן משום דהני לא נהגי בקדשי בדק הבית וקדושת דמים נינהו:
קדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה למעילה. אבל לא לדבר אחר ומש''ה קא פליג לה מתניתין דתני קדשי מזבח בפני עצמן וקדשי בדק הבית בפני עצמן:
Tossefoth non traduit
מתני' קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה. אם אכל בשר עולה זו חצי זית ומבשר עולה אחרת חצי זית חייב קרבן מעילה וכן למ''ד לקמן (מעילה דף יח:) דמעילה בשוה פרוטה אם אכל חצי שוה פרוטה מזו וחצי שוה פרוטה מזו חייב:
ולחייב משום פיגול ונותר וטמא. שאם אכל חצי זית מזה וחצי זית מזה חייב כרת קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה למעילה ואם נהנה חצי שיעור מזה וחצי שיעור מזה מעל:
אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית כו'. שאם נהנה כחצי זית בשר קדשי מזבח וכחצי זית מבשר שהוקדשה לבדק הבית מצטרפין:
גְּמָ' הַשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר דְּקָתָנֵי: ''אֶחָד קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְאֶחָד קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת'' דְּהַאי קְדוּשַּׁת הַגּוּף וְהַאי קְדוּשַּׁת דָּמִים, אֲפִילּוּ הָכִי קָתָנֵי: ''מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה''. ''קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ עִם קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ'' מִיבַּעְיָא?
Traduction
GEMARA: The Gemara asks: Now that one says that the mishna teaches in the latter clause: Both items consecrated to be sacrificed on the altar and items consecrated for Temple maintenance join together, which is a case where this one, i.e., items consecrated for the altar, have inherent sanctity and that one, i.e., items consecrated for Temple maintenance, have sanctity that inheres in its value, and even so the mishna teaches that they join together for misuse, if so, is it necessary for the mishna to teach in the first clause that items consecrated to be sacrificed on the altar join together with other items consecrated to be sacrificed on the altar?
Tossefoth non traduit
השתא יש לומר. קתני אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית מצטרפין כדקתני בסיפא דמתני' קדשי מזבח עם קדשי מזבח מיבעיא ואמאי קתני רישא דמתניתין וא''ת ומאי קא מתמה וכי אין דרך משניות בהרבה מקומות ששונה בהן בזה הענין בזו ואף זו י''ל דפריך משום דרישא מכלל סיפא היא דאחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית משמע בכל ענין בין קדשי מזבח עם קדשי בדק הבית בין קדשי מזבח עם קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית עם קדשי בדק הבית וא''כ אין זה שיטה דזו אף זו אם היה רוצה לשנות בזו אף זו ה''ל למיתני בסיפא קדשי מזבח מצטרפין עם קדשי בדק הבית:
מִשּׁוּם דְּקָתָנֵי עֲלַהּ ''לְחַיֵּיב עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא'', דְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת לָא אִיכָּא הָכִי, מִשּׁוּם הָכִי קָא פְּלִיג לֵיהּ.
Traduction
The Gemara answers: It is necessary for the tanna to teach the first clause, because he teaches with regard to that case: They join together to render one liable due to violation of the prohibitions of piggul, or notar, or of partaking of the item while ritually impure. With regard to these matters, only items consecrated to be sacrificed on the altar join together, not items consecrated for Temple maintenance, as these halakhot do not apply to items consecrated for Temple maintenance. The concepts of piggul, notar, and ritual impurity are relevant only to items consecrated to be sacrificed on the altar. It is due to that reason that the tanna divides the first clause from the latter clause.
Tossefoth non traduit
משום דקתני עלה ולחייב עליו משום פיגול ונותר וטמא. דבקדשי בדק הבית לא איכא הכי מש''ה קא פליג ליה כלומר לכן שנאה בבבא ראשונה לעצמה משום דלא הוה שייך למיתני ולחייב עליה משום פיגול גבי סיפא דקתני בה קדשי בדק הבית וכיון דקתני קדשי מזבח עם קדשי מזבח לחודייהו בחד בבא תנא נמי כה''ג בקדשי בדק הבית ואע''ג דמסיפא שמעינן להו:
אָמַר רַבִּי יַנַּאי: מְחַוַּורְתָּא, אֵין חַיָּיבִין מִשּׁוּם מְעִילָה אֶלָּא עַל קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת וְעוֹלָה בִּלְבַד. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ''נֶפֶשׁ כִּי תִּמְעֹל מַעַל מִקָּדְשֵׁי ה''',
Traduction
§ The mishna teaches that items consecrated for Temple maintenance are subject to the halakhot of misuse. Rabbi Yannai said: It is clear that one is liable for misuse by Torah law only for items consecrated for Temple maintenance and a burnt offering alone. What is the reason? The reason is that the verse states: ''If anyone commit a misuse, and sin through error, in the sacred items of the Lord, then he shall bring his guilt offering to the Lord, a ram without blemish out of the flock, according to your valuation in silver by shekels, after the shekel of the Sanctuary, for a guilt offering'' (Leviticus 5:15).
Rachi non traduit
גמ' א''ר ינאי מחוורתא. דבר ברור הוא כמו במחוורת עליו נזיר (דף סג.):
שאין חייבין קרבן מעילה וכו' תנן וכו':
Tossefoth non traduit
מחוורתא. לומר דבר ברור ומחוור הוא זה אבל קדשי מזבח אית בהן לכהנים ואית בהו לבעלים הלכך לית בהו מעילה ועולה נמי עורה לכהנים ובסמוך פריך עלה טובא עד דקאמר במסקנא דלרבי ינאי ר''ל כי מזה הפסוק לא נפקא לן מעילה בקדשי מזבח וא''ת והא בשילהי תמורה (דף לב:) א''ר ינאי דאין מעילה מפורשת מה''ת אלא בעולה בלבד שנאמר מקדשי ה' אלמא משמע איפכא דבקדשי מזבח מפורשת מעילה יותר מקדשי בדק הבית והכא קאמר איפכא י''ל דלא קשו אהדדי דה''פ לא קאמר בעולה לאפוקי בדק הבית דהא ודאי משמע מתוך הפסוק דמקדשי ה' בקדשי בדק הבית יש בהם מעילה וליכא מאן דפליג אהא אלא בא ר' ינאי לומר דחטאת ואשם אין בהם מעילה מפורשת שאינם מיוחדים לשם כמו עולה וה''פ דהתם אין מעילה מפורש בקדשי מזבח אלא בעולה והכא דקאמר אלא על קדשי בדק הבית לא אתי לאפוקי עולה דאיקרי קדשי ה' שהיא קריבה למזבח ואע''ג דעורה לכהנים אין בכך כלום דמ''מ דהקרבה עיקר ולא אתי אלא לאפוקי חטאת ואשם וה''ק הכא אין חייבין משום מעילה אלא על בדק הבית דבקדשי בדק הבית מילתא פסיקא היא דאית בהו מעילה אבל בקדשי מזבח לא הויא מילתא פסיקא דליכא מעילה אלא בהו בעולה והיינו הא דקאמר אבל בקדשי מזבח אית בהו לכהנים ואית בהו למזבח כלומר בהני הוא דלית מעילה דהיינו חטאת ואשם דעולה מיקריא שפיר מיוחדת לשם כיון שכולה כליל:
קֳדָשִׁים הַמְיוּחָדִין לַה' – יֵשׁ בָּהֶן מְעִילָה. אֲבָל קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ – אִית בְּהוּ לַכֹּהֲנִים, וְאִית בְּהוּ לַבְּעָלִים.
Traduction
Rabbi Yannai explains that it is derived from this verse that only those consecrated items that are uniquely for the Lord are subject to the halakhot of misuse; but with regard to items consecrated to be sacrificed on the altar, e.g., guilt offerings or sin offerings, as they have a portion that belongs to the priests and other items such as peace offerings also have a portion that belongs to the owners, they are not uniquely for the Lord, and therefore the halakhot of misuse do not apply.
תְּנַן: קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לִמְעִילָה! מִדְּרַבָּנַן.
Traduction
The Gemara raises a difficulty with regard to the statement of Rabbi Yannai. We learned in the mishna: All items consecrated to be sacrificed on the altar join together to constitute the measure with regard to liability for misuse, which is deriving benefit worth one peruta. Evidently, one is liable for misusing all items consecrated to be sacrificed on the altar, not merely burnt offerings. The Gemara answers that the mishna is referring to a prohibition that applies by rabbinic law.
Rachi non traduit
ומתרץ מדרבנן הוא דאית בהו מעילה בקדשי מזבח אבל לא מדאוריי':
קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם – מוֹעֲלִים בָּהֶן! מִדְּרַבָּנַן.
Traduction
The Gemara raises a further difficulty with the statement of Rabbi Yannai, from another mishna (2a): In the case of offerings of the most sacred order that were disqualified before their blood was sprinkled on the altar, e.g., if one slaughtered them in the south of the Temple courtyard, rather than in the north as required, one is liable for misusing them. Offerings of the most sacred order include sin offerings and guilt offerings, not merely burnt offerings. Once again, the Gemara answers that the mishna is referring to a prohibition by rabbinic law.
תְּנַן: הַנֶּהֱנֶה מִן הַחַטָּאת כְּשֶׁהִיא חַיָּה – לֹא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגּוֹם. כְּשֶׁהִיא מֵתָה, כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה כָּל שֶׁהוּא – מָעַל! מִדְּרַבָּנַן.
Traduction
The Gemara raises yet another difficulty with regard to the statement of Rabbi Yannai. We learned in a mishna (18a): One who derives benefit from a blemished sin offering while it is alive has not violated the prohibition of misuse until he causes one peruta worth of depletion of its value. Since the blemished animal will be redeemed, one lessens its value by removing wool from it. But when it is dead it will not be redeemed, which means that it cannot be devalued, and therefore once he derives one peruta worth of benefit from a dead sin offering he is liable for misuse. The Gemara again answers that the mishna is referring to a prohibition by rabbinic law.
Rachi non traduit
הנהנה מן החטאת כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום. כגון שרכב עליה והכחישה כדמפרש בפירקין דלקמן (מעילה דף יט.) דבחטאת בעלת מום מיירי דקיימא לדמי לפיכך מעל שהפסיד להקדש שפחת מדמיה וכשהיא מתה כיון שנהנה ממנה אע''פ שלא פגם מעל דלאו לדמי קיימא שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים (פסחים דף כט.). האי מעל נמי מדרבנן:
Tossefoth non traduit
כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום. הא פגם אית בהו מעילה:
וּמִדְּאוֹרָיְיתָא לָא? וְהָתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: ''כָּל חֵלֶב לַה''' – לְרַבּוֹת אֵימוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים לִמְעִילָה!
Traduction
The Gemara asks: And by Torah law is there no liability for misuse of items consecrated for sacrifice on the altar? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: The verse states at the conclusion of the passage discussing the sacrifice of a peace offering: ''And the priest shall make them smoke upon the altar, it is the food of the offering made by fire, for a pleasing aroma; all the fat is the Lord’s'' (Leviticus 3:16). The term ''all'' serves to include the portions of offerings of lesser sanctity as subject to the halakhot of misuse. This is a source from the Torah for the halakha that one is liable for misuse of items consecrated for sacrifice on the altar.
מִדְּרַבָּנַן. וְהָא קְרָא קָא נָסֵיב לַהּ! אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא.
Traduction
The Gemara again answers that the mishna is referring to a prohibition by rabbinic law. The Gemara raises a difficulty: But the tanna cites a verse as the source for this halakha, which indicates that it applies by Torah law. The Gemara answers: The verse is a mere support, but it is not the actual source for the halakha.
Rachi non traduit
והא קרא קא נסיב. לאשמועי' [דמדאוריי' מעל]:
וְהָא אָמַר עוּלָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָדָשִׁים שֶׁמֵּתוּ – יָצְאוּ מִידֵי מְעִילָה דְּבַר תּוֹרָה. בְּמַאי? אִילֵימָא בְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, אֲפִילּוּ כִּי מֵתוּ נָמֵי, לָא יְהֵא אֶלָּא דְּאַקְדֵּישׁ אַשְׁפָּה לְבֶדֶק הַבַּיִת, לָאו אִית בַּהּ מְעִילָה?
Traduction
The Gemara raises a difficulty: But didn’t Ulla say that Rabbi Yoḥanan said: Sacrificial animals that died without being sacrificed are excluded from the potential of misuse by Torah law? The Gemara clarifies the objection: To what is Rabbi Yoḥanan referring? If we say that he is referring to items consecrated for Temple maintenance, then even when they are dead they are also subject to the halakhot of misuse, as even if you say that this can be considered only like a case where one consecrated a garbage heap to the Temple maintenance, isn’t that also subject to the halakhot of misuse of consecrated property?
Rachi non traduit
יצאו מידי מעילה דבר תורה. משום דכתיב קדשי ה' וכיון דמתו לא חזו לקדשי ה':
ובמאי. קמיירי עולא אלימא בקדשי בה''ב אפי' מתו נמי לא יצאו מידי מעילה לא יהא אלא דאקדיש אשפה מי לא קדשה לדמיה דאית בה מעילה ה''נ דאי אקדיש בהמה לבדק הבית אע''ג דמתה קדשה נמי לדמים ואית בה מעילה:
Tossefoth non traduit
ואפילו כי מתו (להו) [נמי] לא יהא אלא דאקדושי אשפה כו'. כלומר דשייך שפיר מעילה דלא גרעי מאשפה והקשה רבנו חיים הכהן גדול מי דמי אשפה ראויה לפדות אבל האי לאו בר פדיון הוא דלאו בר העמדה והערכה י''ל דשמא קסבר קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה א''נ מי לא עסקינן דהעמידן מחיים ולא הספיק לפדותן מחיים עד שמתו ואפ''ה קאמר עולא דיצאו מידי מעילה וא''ת תיפוק ליה דלא מעל משום דאמר אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ואפילו בקדשי בדק הבית אמרינן בפרק כל שעה (פסחים דף כט.) דליכא מעילה י''ל כדפי' שם דוקא להאכילן לכלבים אבל לשאר הנאות פודין (כגון) בקדשי בדק הבית כגון להסיקן תחת תבשילו ולהכי שייך הכא בקדשים שמתו מעילה:
אֶלָּא קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, דְּאוֹרָיְיתָא! מִי אִית בְּהוּ מְעִילָה?
Traduction
Rather, Rabbi Yoḥanan must be referring to dead animals that had been consecrated for sacrifice on the altar, and he is teaching that once they die they are no longer subject to the halakhot of misuse by Torah law. This indicates that while they are alive they are subject to the halakhot of misuse by Torah law. The Gemara states the difficulty: According to Rabbi Yannai, are animals consecrated for sacrifice on the altar subject to the halakhot of misuse by Torah law?
Rachi non traduit
אלא פשיטא דבקדשי מזבח מיירי. ולאחר מיתה יצאו מידי מעילה דבר תורה מכלל דבחייהן יש בהן מעילה מדאורייתא וקשיא לרבי ינאי:
אֶלָּא הָכִי קָא אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: מֵהַאי קְרָא קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת שָׁמְעִין מִינַּהּ, קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ לָא שָׁמְעִין מִינַּהּ.
Traduction
Rather, the Gemara rejects the previous version of Rabbi Yannai’s opinion, and states that in fact he maintains that animals consecrated for sacrifice on the altar are subject to the halakhot of misuse by Torah law. As the school of Rabbi Yannai says as follows: From this verse: ''If anyone commit a misuse, and sin through error, in the sacred items of the Lord'' (Leviticus 5:15), we learn that items consecrated for Temple maintenance are subject to the halakhot of misuse. But we do not learn from this verse that animals consecrated for the altar are subject to the halakhot of misuse. Instead, that halakha is derived from the verse: ''And if a man eat of the sacred items through error'' (Leviticus 22:14), which is referring to all sacred items, or from the verse (Leviticus 3:16): ''All the fat is the Lord’s.''
Rachi non traduit
אמר לך ר' ינאי אין ודאי בקדשי מזבח נמי אית בהו מעילה מדאורייתא אבל מהאי קדשי ה' דבקרא דנפש כי תמעול מעל לא שמעינן מיניה אלא קדשי בדק הבית דמחוורין לה' אלא מקרא אחרינא נפקא לן דקדשי מזבח אית בהו מעילה דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו' (ויקרא כב) דבכל קדש מיירי:
Tossefoth non traduit
מהאי קרא קדשי בדק הבית שמעינן. כלומר מקרא דמקדשי ה' לא נפקא לן אלא קדשי בדק הבית ולא קדשי מזבח ונפקא לן קדשי מזבח מקרא דלעיל דכל חלב וי''מ דל''ג לעיל והתניא כל חלב אלא גרס והא קרא קא נסיב לה פי' ר' ינאי קא מפיק מקרא בסוף פרק כל הבשר (חולין דף קיז.) דאיכא מעילה דמקיש פר כהן משוח לזבח שלמים מכאשר יורם מיהו נראה למורי שי' דגרס והתניא כל חלב והא דלא מפיק מרבי ינאי פשיטא ליה דמדרבנן קאמר ואסמכתא בעלמא אלא פריך מקרא דכל חלב והיינו קרא דמפקי מיניה במסקנא דיש מעילה בקדשי מזבח ואם תאמר והיאך נפקא ליה מיניה קדשי קדשים והא לא איירי קרא אלא באימורי קדשים קלים י''ל דכיון דאפקינהו קרא דמקדשי ה' מההיא דרשא דקאמר לעיל דדוקא קדשים המיוחדין לשם אלמא לא דרשי מיניה כלל אלא מוקמינן ליה בכל קדשים כן נראה למורי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source